הבעיה היא אפילו לא קשת עלילתית קלישאתית כמו קשת עלילתית שמבוצעת רע. דמויות מופיעות לרגע ונעלמות. משברים רגשיים נפתרים בין סצינות. הדמות היחידה שיש לה התפתחות רגשית מלאה היא החבר הרע. אפילו השירים לא ממש פותרים את הבעיה כי הם שירי פופ, לא שירי מיוזיקל (וגם בקושי שומעים אף אחד מהם באופן מלא).
How its done soda pop your idol this is what it sounds like כולם מבוצעים במלואם בסרט. golden takedown מחולקים בקטעים שונים של הסרט
אף פעם לא היה אכפת לי מעלילות אז אני לא יודעת לגבי זה. מה שהיה הכי מעניין בעיני זה השימוש במדיום כי לרוב אנימציה תלת מימדית היא קריפית לגמרי ואיכשהו בסרט הזה היא עבדה. למעשה חולשת העלילה וההתמקדות במופע הויזואלי עבדה לטובתם כי זה לא מדיום להבעה רגשית.